טור אישי

סליפ פרודיאני מס' 6

תיאטרון המזרח התיכון – מי מושך בחוטים?

טור אישי – מיכל קלסובסקי

טור אישי – מיכל קלסובסקי

קברט " מסעות הצלב"

אחת התערוכות המענינות והמשפיעות שהוצגה הקיץ בניו- יורק, היתה של האמן המצרי המבטיח וואהיל שאווקי, ובאופן מפתיע לחומר הקרמי נוכחות משמעותית בגוף העבודה  המורכב הזה. קברט " מסעות הצלב" היא טרילוגית וידאו קולנועית המציגה את סיפור מסעות הצלב של תחילת ימי הבינים מנקודת מבט ערבית, כאשר הדמויות הפועלות הן מריונטות על חוטים עשויות עץ, קרמיקה וזכוכית.

וואהיל שאווקי שנולד באלכסנדריה  ב1971, הבהיר שהענין שלו במסעות הצלב החל עוד טרם האירועים המהפכניים שהשפיעו באופן כה משמעותי אופיה של מצרים כיום ולמרות ששהה באלכסנדריה בזמן המחאה והיה מעורב בהתקוממות הפוליטית, הוא מתנגד לכל קריאה פוליטית מקדימה של האמנות שלו כסוג של התססה.

"איני יכול לדמיין את עצמי מנותק מהחברה, לא כאינדיוידואל ולא כאמן העוסק בשינויים חברתיים מתמשכים. אני מאוד חלק מזה. עבודתי האמנותית היא נשא דרכו אני מתקשר עם ובתוך החברה. במובן זה, אני יכול להשוות את תפקידי לזה של מתרגם, וזה משתקף בכל מה שאני מפיק"(3).

למרות שמסעות הצלב נערכו לפני מאות שנים, בתקופת ימי הביניים, הקונפליקט המתמשך במזרח התיכון מסמן שהם עדין על סדר היום. כמו אז, בערים ירושלים, דמשק, בגדד וחאלב נראים עימותים אלימים נוטפי דם בשם הדת, האידיאולוגיה והאינטרסים הכלכליים.על רקע מאבקי הכוח האחרונים וההשלכות המורכבות שלהם, התסריט בוידאו של שאווקי מציע שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל זה רק חלק מהסיפור השלם. שאווקי לא חוקר את ההיסטוריה במטרה לגלות " כיצד הפכנו למה שהיננו". במובן עמוק יותר, כאמן שלמד במצרים ובארה"ב גם יחד, המחקר שלו והטיפול בנושאים היסטוריים הוא בסיס העבודה האמנותית.הוא מעיד על עצמו כמעורב בהיסטוריה. כלומר, הוא מתייחס ל"היסטוריה" כחומר גלם לפרשנות  אישית שיכולה להכיל קטעי אמת ובו בזמן להוסיף להם דגשים ודרמה.מכאן גם השם- קבארט, הוא הבמה להיסטוריה כמייצג. במייצג ההיסטוריה הזה, החלק המציאותי והחלק ההצגתי משווים להיסטוריה חוסר ודאות, ואולי זה אחד הערכים החשובים בעבודה.

שאווקי הושפע מכתביו של הסופר הצרפתי לבנוני אמין מאלוף אשר ספרו "מסעות הצלב בעינים ערביות" שפורסם לראשונה בצרפת ב1983 תורגם לשפות רבות. כפי שמאלוף ציין באחרית הדבר של סיפרו, הוא יוצא למסעו הביקורתי- היסטורי ,בחלקו, כתגובה להצהרתו של המתנקש הטורקי באפיפיור ג'ון פאול השני – מהמט עלי אכרה, במאי 1981 שבה אמר ש" החליט להרוג את המצביא העליון של הצלבנים"

שאווקי מתרגם את ההיסטוריה של העימות המרכזי בין המערב והמזרח לרצף אפל של מערכות קבארט. קנוניות, בגידות, רציחות וטבח נותנים את הטון. אך, מי הם אלו שמושכים בחוטי ההיסטוריה? המריונטות נראות כמופעלות בשלט רחוק, והדמויות המרקדות פשוטו כמשמעו, מעלות שאלות בנוגע לשליטה, כוח מניפולציות והתוצאות של פעולות פוליטיות. שאווקי בעיקר מתענין במנגנונים שהשפיעו על כתיבת ההיסטוריה ועל עמדות אישיות שהושפעו מכך. הוא רואה עצמו כמתרגם של נושאים אלו. בראיון שנערך עימו ע"י האוצרת המצרית שרה ריפקי הו מפרט: "בקברט "מסעות הצלב" אתה מסתכל כאן ועכשיו על סצינות היסטוריות. אני עוסק בכך, כסיפור שסופר  בעל פה ולא כטקסט קדוש, אך מקפיד על דיוק מסוים. אני משתדל לא לשנות או לשחק עם זה אלא לעבוד עם זה. תהליך מומחז על במת ההיסטוריה."

שאווקי שוזר תיאטרון וקולנוע כאלמנט של אסטטיקה יישומית, כייצוג החושף את טיבעו הפיקטיבי של הייצוג.

במרץ 2011, נפגש שאווקי עם מארגני אירוע " בירת האמנות האירופית מרסיי- פרובנס" לשנת 2013, אשר מצאו בעבודתו ובמחקר שלההקר ומרחב חדשני לבחינה של יחסי אירופה ואגן המזרח התיכון.עבור שאווקי, זו היתה הזדמנות להכיר את יצרני הפיגורינות של אובג'ין עבור סרטו החדש.

הפיגורינות של אובג'ין, פרובאנס

הפיגורינות של אובג'ין, פרובאנס

העירה הקטנה אובג'ין, השוכנת כ20 ק"מ ממארסיי מפורסמת בריכוז בעלי המלאכה המייצרים פיגורינות מסורתיות מטרקוטה -santones.

טור אישי – מיכל קלסובסקי

ייצור הפיגורינות של פרובאנס משקף את הקשר למסורת הדתית, התרבותית והחקלאית. כשתיים עשרה סדנאות עצמאיות מייצרות מאות אביי טיפוס של דמויות טרקוטה , הנצבעות , מולבשות ולבסוף מוצבות בסצינות מהעולם הנכחד של כפריים ענוים, אמנים, איכרים וכן סצינות מוכרות מסיפורי הדת הנוצרית. לעיירה היסטוריה של עליה לרגל מצד אמנים ידועי שם כמו הנרי מאטיס, פרננד לאג'ב שבאו לייצר עבודות ולהעזר באמנים המקומיים. ואהיל שאווקי הציג את הרעיון שלו בפני בעלי הסדנאות המקומיות וזכה לאהדה ושיתוף פעולה מלא שהניב את 111 המריונטות של "המסע לקאהיר"( חלק 2 בטרילוגיה).

המריונטות, צועדות על קו התפר שבין אוביקט דומם לחי, ולא די בכך, אלא, כאוביקט שנוצר ממחצב הקשור לאדמה, ודרך העיבוד, הופך לדמות אדם נעה ופועלת, בהחלט מצית ומעורר  מיתוסים ומחשבות על הקשר שבין אדמה, חומר ואדם והסמליות הרבה והעכשווית ביניהם ובין האמנות.

שאווקי בעזרת האמנים המקומיים החלו לפתח את המכאניקה של תנועת המריונטות מקרמיקה, מנגנוני הפה, העיניים, ומפרקי הגוף. מתוך כ60 תבניות יוצרו למעלה ממאה מריונטות.בעזרת מרכז קולנוע מקומי החל שלב עיצוב התלבושות , בנית התפאורה  והבימוי.פס הקול הוקלט בבחריין.

למותר לציין שהעבודה מול שאווקי הוותה שינוי חד בתהליך העבודה עבור הייצרנים המקומיים. במקום לשאוף לבובות מסחריות, חלקות ונעימות למראה, שאווקי ביקש דמויות גרוטסקיות, מחוספסות  וגמלוניות.

טור אישי – מיכל קלסובסקי

הרשמים הללו, מהתערוכה, הם כמובן הצצה חטופה לעבודת אמנות מניומנטאלית, עמוקה וחדשנית..והלוואי ויכולתי לומר: " רוצו לראות..!"..

סליפ פרודיאני מס' 6


סליפ פרוידיאני מס' 5

שנהיה לגוש (חומר) ולא..לכד

מיכל קלסובסקי בטור אישי לשנה החדשה

שנה חדשה בפתח, תחושה של עוררות והתחדשות. ככל שחולפות  השנים ומתרחקות להן שנות הילדות, האירוע הזה של תחילת שנה הולך ודוהה בעוצמתו, כי ככה זה אצל אנשים בוגרים.. מתרגלים.

מעט דומה לתהליך הקדרות – מתחילים בישיבה חגיגית על האבניים, גושים טריים ,שקולים, ממתינים עטופים בניילון. התרגשות מכוננת באויר. הגושים מתעצבים לצורה, מקבלים תוספות וצבע. אין ספור פעמים איחלתי בליבי שיוכלו להישאר כך, במצבם הטרי או קשיי עור, פריכים, חצי לחים, פתוחים.. ואז, השריפות ועוד כל מיני תהליכים ולבסוף.. הכלי המוגמר. יפה ככל שיהיה, מעוטר או כפרי, חלק ומבריק או בעל טקסטורה, מורכב או פשוט, מסורתי או עכשווי, גס או עדין או..כל האפשרויות גם יחד, תמיד נושא עמו את כל אותן האפשרויות שנזנחו ולא הוגשמו בו. בסופו של תהליך, הכלי הבודד הוא גשר צר ויחיד המקשר בין הפוטנציאל להגשמה בים של אפשרויות אין סופיות. ומוצלח ככל שיהיה, תמיד יגלם את חלומן של האפשרויות האבודות.

חפירת בור חומר בחצר הפרטית, אוסף צילומים פרטי

חפירת בור חומר בחצר הפרטית, אוסף צילומים פרטי

מצד שני, (ולא תרתי משמע), מקצועיות ויכולות וירטואוזיות דורשות הליכה מרובה באותה הדרך, הכרת כל פיתול ופינה לעומקן, שליטה מלאה בכל צעד וצעד, התמדה, מיקוד וראיית הנולד מתוך הניסיון. השאיפה למצוינות מכתיבה בהכרח, בהגדרתה, העדפה של דרך אחת וייחודית על פני אינסוף אחרות והליכה בה שוב ושוב ושוב.

האם ניתן לאחוז בשני הקצוות? מצוינות מקצועית, וירטואוזיות ושליטה מול בתוליות בתהליך, רעננות וחקירה ראשונית?

לשנה החדשה, אני מאחלת לי ולכולם להיות קצת גוש חומר חסר צורה, עם זיכרון עמום של מחצב לא נגוע, רגוע, מלא פוטנציאל. שתהא השנה הזאת צומת לאפשרויות רבות, חדשות ומפתיעות, ראשוניות ומצוינות כאחד.

The Never hood – Good Ending


סליפ פרוידיאני מס' 4

צבע אדום – מלחמת תרבות פנים מדיומלית

טור אישי: מיכל קלסובסקי

כך סיפר המורה והקדר הצפתי דניאל פלטאוור:
"מעשה בקדר סיני זקן ששרף כלי פורצלן בתנור האנגמה שלו. לפתח הארובה, הממוקם בראש הגבעה, נפל בשוגג חזיר בר שטייל באזור לרוע מזלו.
הקדר, שהיה עסוק בהטענת העצים לתנור, לא הרגיש כלל בדבר, אך משפתח את התנור בסוף השריפה נדהם לראות לפניו את הכלים שיצר ועליהם גלזורה אדומה מרהיבה ביופייה ונדירה –
גלזורת דם השור- Ox blood. כמובן שהשמועה בדבר יופיים של הכלים פשטה בכל רחבי סין והגיעה אף לחצרו של הקיסר שמיד הזדרז והזמין סט מהכלים המופלאים לחצר המלכות.
הקדר הסיני המסכן לא ידע כיצד לשחזר את ההצלחה ופעם אחר פעם ניסה וניסה בכל כוחו וידיעותיו להגיע לגלזורה האדומה הנפלאה, אך.. ללא תוצאות.
כך נאלץ להשתמש בכל הונו ורכושו ולהשקיעם ברכישת פורצלן וחומרי בעירה לתנור, שכן בסין של אותם הימים אי ציות לבקשת הקיסר כמוהו כדין מוות.
פעם אחר פעם נשרף התנור מלא בתוצרת אך הגלזורה הנכספת לא הופיעה בשנית.
הגיע היום והקדר המיואש עמד מול התנור האחרון שהיה ביכולתו למלא, ליבו כבד והוא ידע שדבר לא ישתנה, שכן היה למוד אכזבות.
ברוב ייאושו ולהצלת כבודו, קפץ אל תוך הארובה, אל הלהבות הבוערות של התנור.
כעבור מספר ימים, כאשר פתחו את דלתות התנור, נתגלו כלים מרהיבים בעלי גלזורה אדומה מושלמת..".
סוף!
מוסר ההשכל של דניאל לתלמידים:.." אל תיקחו הזמנות..!"
הסיפור העממי הזה משקף את ההערצה והכבוד שזוכה לו הגלזורה האדומה הסינית- Ox blood הניתנת להשגה רק בתהליך רדוקציה בטמפרטורה גבוהה בשריפת אש חיה.

סטיב יאנג לי, פאנל כוסות אדומות, פורצלן, 2013

סטיב יאנג לי, פאנל כוסות אדומות, פורצלן, 2013

מול גלזורה זאת, עומדת הגלזורה ה"אדומה", גלזורה לטמפרטורה נמוכה הזוכה לניכור והשמצה חשאיים בקרב אמני הקרמיקה אך לאחוזי מכירה גבוהים וגלויים במקביל.
מלחמת תרבות פנים מדיומלית.
דם השור- האדומה המסורתית והאליטיסטית, תוצר של מקצוענות מעולה, ידע וניסיון, סימן היכר לאיכות ומצוינות ומולה, " האדומה" – העממית, כובשת הלב, מתוקה וחנפנית ו..קלה להשגה.

מירי פליישר, זה דמי, פורצלן, 2001

מירי פליישר, זה דמי, פורצלן, 2001

האמנות העכשווית עוסקת רבות בהפרדה המעמדית בין אמנות " גבוהה" אליטיסטית ובין " נמוכה" פופולרית ועממית.
בימים אלה אנו חווים סערה ציבורית ערה במציאות הישראלית בדיוק בהקשר זה. הקיטוב נוכח וניכר. הצבע הוא לא רק צבע .
נשאלת השאלה: האם כמה ואיך להשתמש בכוחו של החומר, הצבע במקרה זה, ומה היא אחריותנו האתית בתהליך היצירה, ההשפעה והצורך בפרנסה?

פיגורינת קרמיקה מתקופת המהפכה התרבותית בסין

פיגורינת קרמיקה מתקופת המהפכה התרבותית בסין


סליפ פרוידיאני מס' 3

שוכבת, עומדת , תלויה – מחשבות על הצלחת…

טור אישי: מיכל קלסובסקי

אני כבר אישה מבוגרת. איך אני יודעת את זה? פשוט, מרגישה לאחרונה יצר עז לתלות את אוסף הצלחות שלי על הקיר. תופעה ידועה ומוכרת..
וככה, מתוך דיונים פנימיים על קיר הצלחות המתהווה שלי, עולות התהיות.
הצלחת לתצוגה מרדה ונטשה את ייעודה המסורתי כצלחת אוכל פשוטה, עמידה, סדרתית, מונחת, שימושית ומכילה ועברה להיות תלויה ומתנוססת.
היא לא תארח ממרח בשמן זית ולא מאכל ברוטב אדום. צלחת מרדנית, תלויה אנכית, מתגאה במסמר עליו היא תלויה.
מתכחשת למקור המסורתי ומתענגת על שיוכה למשפחת חפצי האליטה הראויים לתליה בתצוגת הקבע, מחוץ לארון. היציאה מהארון תרתי משמע.
צלחת עם ציור נוף, פורטרט, בעלי חיים, טקסטים מסורתיים, עיטור גיאומטרי או הקשרים אתניים.
צלחת מזכרת. מצוירת או עם צילום, קולאג' או חריטה, מודרניסטית, עתיקה או עכשווית.

ג'ודי שיקגו, מסיבת ארוחת הערב, 1979

ג'ודי שיקגו, מסיבת ארוחת הערב, 1979

סרטון על תערוכתה המונומנטאלית של ג'ודי שיקגו


מצד שני, אני שואלת, מדוע ציירי/ות הדימויים הללו קשרו עצמם אל הפורמט העגול של הצלחת?
מדוע לא הסתפקו בלצייר ולהדפיס על נייר או קנווס כמקובל?
מרד לנצח. גאוות הסירוס. פעולת ההתמרדות מכילה בתוכה את הידיעה של מערך החוקים אליה מכוון המרד.
כלומר, הצלחת התלויה מכילה את ההתנגדות לכלי כאובייקט שימושי מסורתי ומנגד,
הציור על הצלחת מכיל את ההתנגדות ל"אמנות טהורה", "אמנות לשם אמנות".
הצלחת לתצוגה אם כן, היא סינתזה אולטימטיבית, מחזיקה בשני הקצוות ומחברת אותם למעגל….

זויה צ'ארקאסי נאדי, הברביזון בתחנה המרכזית החדשה, צלחות קרמיקה, 2014

זויה צ'ארקאסי נאדי, הברביזון בתחנה המרכזית החדשה, צלחות קרמיקה, 2014