Monthly Archives: אפריל 2014

"המשתה":
התערוכה השנתית

Hamishte_Inv_Nahariya
התערוכה השנתית של אמני אגודת הקרמיקה נודדת לצפון ותוצג בנהריה בגלריה לאמנות מגדל המים, במשך חודש ימים.

פתיחה –  יום שישי 24.10.14 בשעה 11:00 , נעילה 29.11.14

במעמד ראש עיריית נהריה, מר ז'קי סבג

הגלריה לאמנות מגדל המים, רח' ז'בוטינסקי 12, נהריה

שעות פתיחה:

ימי ראשון – חמישי: 09:00 – 13:00

ימי שלישי + חמישי: 16:00 – 19:00

שבת: 10:00 – 14:00

טלפון: 04-9923925

התערוכה  נפתחה בבית בנימיני, בתאריך  10.7.14, ביום שבו נשמעות אזעקות ברחבי הארץ וטילים משוגרים גם לעבר לתל אביב. ההחלטה על קיום הפתיחה לא הייתה קלה ונעשתה בשיקול דעת ולאחר בדיקות מול פיקוד העורף ועיריית תל אביב.

למרות המצב הביטחוני, הגיעו מאות אנשים לפתיחה ובחללי התערוכה בבית בנימיני הסתובב קהל רב וכולם לקחו חלק באירועי הפתיחה.

אנו מודים לכול מי שטרח, עזר ותרם מזמנו לאפשר את קיום הערב.

התערוכה השנתית של אגודת אמני קרמיקה בישראל עוסקת

בחיבור בין קרמיקה לאוכל והעולם התרבותי שנרקם סביב אוכל ואכילה.

לחץ כאן לקטלוג התערוכה

 

לחץ כאן לסרטון על התערוכה

 

האמנים המשתתפים:

זהבה אדלסבורג / מיכל אדלר-שלו / מיקה אורסתיו / מיכל איתיאל-סנדלר / עינת ארוך / רונית ברנגה / דימה גורביץ\' / שמאי גיבש / רני גילת / רחל מנשה דור / זהרה הראל / שולה וולק / אילת ויל- נבנצל / אבנר זינגר / קבוצת חומרטוב / שחר טוכנר / עינת כהן / בוריס כץ / ריקי מנור / יעל נובק / ענבר פרים / עפרה קוץ / ג\'קרנדה קורי / מיכל קלסובסקי / אתי קציר בן הר / לאה שבס
אוצר התערוכה: עידו גרעיני

 

שולחן

התערוכה מתקיימת בשלוש הקומות של בית בנימיני ומזמינה  את הצופה להיכנס לחוויה רב חושית של עבודות החוגגות אוכל, בוחנות אכילה וטקסיות קולינרית ומספקות גירויים חדשים מההיתוך הגסטרונומי-קרמי.

התערוכה נולדה מהרצון להתייחס לעדנה ואקטואליות של אוכל, אכילה ובישול בתרבות העכשווית. בין הפופולריות של תכניות הבישול, דרך המודעות הגוברת למה אנחנו אוכלים ומאין האוכל מגיע ועד להיבטים גלובליים יותר של רעב בהיבטים פוליטיים וחברתיים.

הרעיון הוא לייצר תערוכה, המשנה במקצת את חוקי המשחק המסורתיים של תערוכת קרמיקה. התערוכה מתייחסת לחלל הגלריה כחלל משתה ולצופה כאורח ומנסה לעורר בו תיאבון אך גם להביא אותו על סיפוקו. הדבר קיבל משנה תוקף בערב הפתיחה כאשר ברחבי התערוכה התקיימו מיצגים אכילים.

תאריכים:

פתיחה: יום חמישי ה-10 ביולי 2014, בשעה 20:00

נעילה: יום שבת ה-6 בספטמבר

בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, העמל 17, תל אביב

בערב הפתיחה  הוזמנו האורחים המבקרים  בתערוכה  לקחת חלק בחוויית המשתה באמצעות מייצגים ופעילות קולינריים שהתקיימו לצד העבודות המוצגות.

ברחבי הגלריה נערכו מספר משתאות. כל אחד, כמו העבודות בתערוכה, בחנו את עולם האוכל והאכילה מנקודת מבט שונה.

  • העיתונאית וחוקרת האוכל, רונית ורד הציגה  את המשתה השחור של גרימו דה לה רנייר בחלל הסדנאות. סביב שולחן המשתה השחור היא סיפרה את הסיפור המרתק

של האירוע הקולינרי ההיסטורי המפורסם.

  • האמנית מיכל איתיאל סנדלר הזמינה  בקומה השנייה, את אורחי התערוכה לאכול את התופינים מהם עשויה עבודתה ולהשליך עטיפותיהם חזרה למרכזה ובכך לייצר שאריות משתה.
  • על גג הגלריה, לצד עבודות פיסוליות גדולות, עשרות קערות של קבוצת חומרטוב משמשות כבסיס למשתה רחוב אפריקאי באירוחם של פליטים מאריתראה וסודן.

רקע:

האדם עבר דרך ארוכה מאז הימים בהם הוא אכל רק כדי לשרוד. אוכל, כבר מזמן איננו רק מזין אלא הוא אמתלה למפגש חברתי, הוא דרך בילוי, הוא עיסוק וגם אמצעי ליצירה .אוכל מסמל היררכיה כלכלית, חברתית ואנושית.  אכילה אינה עונה רק על צורך, אלא התפתחה לטקסים ומנהגים והיא אפופה בגינונים, משמעויות והשלכות.

בין האוכל והאכילה ליצירה יש קווי דמיון רבים: הרעב, הצורך, היצירה והצריכה, היכולות להכיל עולמות של משמעות, של סבטקסט ושל רגש.

האוכל לעתים עומד מול היצירה ולעתים הוא משלים אותה, ממשיך אותה. לכן ייתכן שבתקופות כמו זו שאנו חיים בה, הפנייה של הציבור לעולם הקולינריה, הצריכה הלא מבוקרת והאובססיבית של תכניות בישול ,של תורות תזונה ,של תרבות צילום האוכל וההתנסויות בטעמים, היא בעצם הגרסה הנוכחית של הפנייה לאמנות, לביטוי, לייצוג והגשמה. הגל הקולינרי הזה נגע בעצב חשוף וחסך שהיה קיים בחברה. הצרכים הבסיסיים של האדם הרי אינם משתנים, אולם הזמינות של המענה עליהם, או אופיו, משתנים ללא הרף והנה נמצא כאן בעצם מוצא שאין יותר נגיש ממנו, מאשר לגעת באותה פעולה הישרדותית יומיומית הנקראת אכילה.

האוכל הוא רק אחד מה אלמנטים שיוצרים את החוויה שאנו קוראים לה אכילה.  זו פעולה שאנו מפעילים בה את כל החושים סימולטנית. היא מכילה צליל ,סביבה, תחושה וטעם. לכלי, לרהיט, לחלל יש משמעות לא פחות חשובה מהאוכל עצמו ולפעולת האכילה.

בהסתכלות קצרה לתוך ההיסטוריה של אוכל ואכילה,  אחד המושגים התרבותיים המייצגים את תפיסה זו הינו המשתה.  המשתה הוא אחד משיאי היצירה הקולינרית החווייתית.

הוא מספק פלטפורמה לחגיגה של האוכל ואמנות האכילה. המשתה איננו ארוחה, הוא הצגה, הוא אירוע רב חושי המשתמש בכל אמצעי כדי להעביר חוויה. הטעמים שבו נקלטים לאו דווקא דרך הפה אלא באמצעות חוש הריח, השמיעה והראייה ובהלמות הלב.

המשתה הוא יצירת אמנות מורכבת המכילה אלמנטים חברתיים, בידוריים וחושניים.

Continue Reading

"מתכתבות עם העבר": תערוכה במרכז המבקרים ביפו העתיקה

אורנה אור, אביבה קריספל, איילת זר שינבאום, אפרת אייל, גילה מילר לפידות, הילדה מירום,
יעל צדקה, עינת כהן, עליזה ברכה, רחל פוקס

Aliza Brakha, Aviva Krispel, Ayelet Zer Sheinboim, Efrat Eyal, Einat Choen, Gila Muller Lapidot, Hilda Merom Orna Orr, Rachel Fux, Yael Zadka

איילת זר שיינבאום

ארכיאולוגיה היא התחום המדעי החוקר את עברה של התרבות האנושית על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע תרבותי וסביבתי. החיים של העבר הם הממצאים של היום.

10אמניות חומר, חברות אגודת אמני קרמיקה בישראל, חוקרות ובוחנות כול אחת, קבוצות של ממצאים ארכיאולוגיים מחרס, כול ממצא בעל משמעות ושימוש שונים. הן "מייבאות" אותם להווה ונותנות לכלים משמעות אישית ועכשווית. בכול אחת מהעבודות טמונים השפעה צורנית ועיטורית של כלים עתיקים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות וכול אחת מהן מבטאת ומציגה, בטכניקות עכשוויות, חשיבה וזיכרונות הקשורים אל עברן של האמניות.

באפן זה, מזבחות להקרבת קורבנות הופכים למכלי הכלה רוחניים, כדי צבירה ליין הופכים לאלמנטים פיסוליים, סדרת כלים עם עיטורים קלסיים יווניים הופכת לעבודה ביקורתית הבוחנת מוסכמות חברתיות, ודנה גם במתח הקבוע המלווה אמניות-נשים בין העיסוק באמנות לבין הטיפול בבית ובמשפחה, חרסים הופכים למצע של תיעוד משפחתי ואחרות עושות שימוש בעיטורים, חריטות וצורות המסמלים עבורן שמירה של מורשת והיסטוריה.

10 אמניות מתכתבות עם העבר ומציגות אותו בעין בוחנת ועכשווית.

מרכז המבקרים "תמונות יפואיות" שבו מוצגות העבודות, משלב גם הוא תצוגה עכשווית, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יחד עם ממצאים ארכיאולוגיים של שרידי בית יהודי אשר חרב בזמן המרד הגדול נגד הרומאים ושרידי מבנה הלניסטי מרשים.

"כרטיס ביקור": תצוגה חדשה במרכז הרפואי שיבא

סיגלית ברייר

סיגלית ברייר

אמנים ברחבי העולם, המעוניינים להשתתף בפרויקטים אמנותיים, מתבקשים להציג תיק עבודות שהוא למעשה "כרטיס הביקור" של האמן, שבו הם כוללים את העבודות המאפיינות את העשייה האמנותית שלהם.
בתערוכה שליוותה את סימפוזיון הקדרות הישראלי בתל-חי, ביוזמת אגודת אמני קרמיקה בישראל, שהתקיים בחנוכה 2013, התבקשו האמנים המשתתפים להציג עצמם באמצעות מספר עבודות המאפיינות אותם ואת קו מחשבתם האישי והאמנותי. כל אחד מהאמנים בחר בדרך שלדעתו היא הקרובה ביותר לתהליך עבודתו : לספר סיפור, להביע דעה, להגות מחשבה, להציג חלום, לחפש טכניקה.

חלק מהעבודות שהוצגו בסימפוזיון תל חי מוצגות בתערוכה "כרטיס ביקור".

אוצר

אבנר זינגר

האמנים המציגים הנם חברי אגודת אמני קרמיקה בישראל:

  • אבנר זינגר
  • אליזבת כהן
  • דורית בן טוב
  • דבורה וינברג
  • הילדה מירום
  • מיכל סנדלר איתיאל
  • מרק יודל
  • סיגלת ברייר
  • שוש תמיר
  • שמאי גיבש

תצלומים מהתצוגה "כרטיס ביקור"

תצלומים מהתצוגה "Tea For Two"

"סל צריחה": התערוכה השנתית 2013

"סל צריחה": התערוכה השנתית של אגודת אמני קרמיקה בישראל הושקה בבית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית בתל אביב הוצגה במהלך החודשים אוגוסט – אוקטובר 2013 ומשם נדדה למוזיאון עוקשי לאמנות בעכו העתיקה. האמנים המשתתפים הם חברי אגודת אמני הקרמיקה בישראל ואמנים נוספים שהוזמנו לחבור אל אמני הקרמיקה. התערוכה עוסקת בקשר ההדוק בין כלכלה וחברה בהיבטים שונים: בהיבט היומיומי הקיומי ובהיבט רחב יותר המכתיב את האופי התרבותי של החברה.

אליזבת כהן

אליזבת כהן

אליזבת כהן, אירית אורפז, אניסה אשקר, אפרת אייל, איתן ג'ורג' הורביץ, ג'נט ג'ינו, דורית בן טוב, דורי שכטל זנגר, דניאל לנדאו, טליה טוקטלי, יעל נובק, יואלה שרון, יונת חמיידס, לאה שבס, מאיה אטון, מיכל אדלר שלו, סיון שטרנבך, עינת ארוך, עינת כהן, ענבל גרזון, עפרי תם, רונית ברנגה, רחל אלימלך – אורבך, רני גילת, רעיה שטרן, תמר ניסים

אוצרת: רז סמירה

"סל צריחה", מציינת שנתיים למחאה החברתית של קיץ 2011. התערוכה משקפת את ההתרחשויות החברתיות והאמנותיות שנולדו בעקבות המחאה, ובוחנת כיצד שינתה המחאה בהדרגה את הנרטיב הישראלי ואת התודעה הישראלית. התערוכה מתייחסת לשליטה של כלכלה גלובלית, קפיטליסטית ודורסנית על המציאות החברתית-כלכלית שבתוכה חיים כולנו.

סל הצריכה הוא אחד הגורמים המשמעותיים בחיינו: הוא קובע את המדד, את אחוזי העוני בחברה, את סל התרבות, את סל התרופות. השינויים בו מייצגים את השינויים הכלכליים בחברה שבעקבותיהם מתרחשים שינויים חברתיים ופוליטיים. התערוכה מגיבה על תרבות הצריכה בת זמננו המשרתת צורכי תאגידים גדולים, תוך ניצול אמצעי התקשורת ההמוניים. תרבות זו יוצרת קיטוב בין עניים לעשירים.

מדיום הקרמיקה הוא זירה תוססת ורבת עניין, והיוצרים בה מגיבים לאירועי המחאה הן באופן ישיר ומידי והן באופן נסתר. בתערוכה משתתפים 25 אמנים, והיא משלבת מיצג, וידאו ועבודות קרמיקה.

בערב הפתיחה הוצג המיצג "המטחנה" של תמר נסים.

בערב הפתיחה הוצג המיצג "המטחנה" של תמר נסים

"חומר זוכר" זיכרון תרבות ביצירה הקרמית העכשווית: הביאנלה השביעית במוזיאון א"י

המושג זיכרון תרבותי הוא שדה התוכן העומד במרכזה של הביאנלה השביעית אשר בודקת היבטים שונים של המושג במרחב של אמנות החומר העכשווית.

תודעה תרבותית המונעת מזיכרון אישי או קולקטיבי מזינה יוצרים עכשוויים רבים, ביניהם גם אלה העוסקים בחומר הקרמי על ביטוייו השונים. כחברת מהגרים בעבר ובהווה, מעלה החברה הישראלית דיון מרתק ומתמשך בשאלות של זהות תרבותית, הן במישור הפרטי והן במישור הקולקטיבי. תודעה תרבותית מצריכה, מטבע הדברים, תודעה היסטורית ויכולת הקשבה לחומרי זיכרון המחלחלים בתהליך של העברה בין-דורית. צורך זה לצלול אל חומרי היסוד של התרבות אליה מחובר האמן ולפצח את הקוד הגנטי התרבותי שלו עצמו, מעלה בהכרח שיח הנוגע לשאלות של זהות. "חומרים מחלחלים" אלה הם עניינה של הביאנלה. הביאנלה מציגה יצירה קרמית ישראלית המגלמת בתוכה צורך ויכולת לגעת בהקשרי תרבות שונים ומטמיעה אותם בחומר בשפה אמנותית אישית ועכשווית.

היצירות מתייחסות להקשרי תרבות הנטועים בעבר או בהווה, מסמנים זיקה תרבותית אישית, קולקטיבית ומפתחות דיון אינטימי או פוליטי שהם תוצר של מחקר חומרי או עיוני.

התערוכה תבחן קשת רחבה של היבטים הנוגעים לסוגיית הזיכרון התרבותי, כמו:

שאלות של זיכרון תרבותי הנובעים ממהלכים של הגירה; זיכרון תרבותי העולה ממפגש בין-תרבותי;

זיכרון תרבותי מבית הנטמע במהלכי היצירה העכשווית; זיכרון תרבותי המעלה שאלות היסטוריות; התכתבות עם מסורות של תרבות הקרמיקה ותולדותיה;

אוצרת התערוכה – ענת גטניו

הביאנלה השביעית במוזיאון א"י

"כחול לבן / עכשיו": בית אהרון כהנא ברמת גן

"כחול לבן" נשמע ומופיע כמושג המוטבע בתודעה הישראלית באמצעות דימויים מסומנים: מעין סמליות לאומית ישירה ועקיפה. המילה "עכשיו" מייצגת בתערוכה מחברים רעיוניים במגוון היבטים בתפיסה חזותית אמנותית- בעידן ההווה.

"כחול לבן / עכשיו": בית אהרון כהנא ברמת גן

נעמה אהרונסון

המחשת הנושא מאובחנת בתערוכה ביצירות קדרות, באובייקטים ובדימויים קרמיים בשתי מגמות: מגמה המציגה מספר יצירות המבטאות נקודות מבט אישיות, במארג המבליט וממקד פרשנויות בנושאים פוליטיים, צבאיים חברתיים וציוניים. מירב האובייקטים הינם תלת-ממדיים ומכוונים לאזכורים מרומזים כמו: פירות ההדר שקליפותיהם נותרו כשאריות קמלות לעברם התוסס, המחשת האתוס הציוני, ובשבריריות הסמל המסומן בדגל הישראלי. אין להתעלם מהנקודה המונומנטלית, האורבנית הגבוהה האופיינית לנוף הנכבש בארצנו. העבודות אוצרות משמעויות ומוצגות כמטפאורות למציאות של קונפליקט תמידי- בשאיפה סמלית בנוגע לטוהר המידות ולאחווה חברתית במושגי ה-כחול לבן. בל נתעלם בנגיעה בחללי הקרבות והפיגועים וכמו-כן, הנטייה לתור ולחפור אחר תרבויות קודמות, מקומיות הנחשפות, כצורך עמוק להתחברות לבניית זהות מתחדשת.

המקבץ השני בתערוכה מתמקם בהדגשות ייחודיות, החושפות עיצוב אלמנטים ויזואליים. המחשתם בקודים רעיוניים שונים בחומרים, במצעים מגוונים ויצירתם לכלים, ובדימויים ומוטיבים באמנות הקרמית.

דימויי היצירות נוגעים בארכיאולוגיה- במאובנים מעודנים ובגאולוגיה- ברבדי מרבצים רוחשים. ובקדרות: תצורות-איורי נופים כחלחלים מופשטים, יצירת אדריכלות של נוף מקומי בחוגם של תבניות. בקבוקוני מרקחת עטורי מדבקיות וחלוקה מעודנת בכלי הפורצלן בין הכחול ללבן, ואזכור למפעלי הקרמיקה שנכחדו: באיור סמלי של בעלת הכנף ה"דוכיפת" שגורלה כגורלם. מנגד הדגשה גרוטסקית בוהקת בזהות עכשווית בניגוד למורשת תרבות העבר. בל נתעלם מדימויי האריחים המובילים לתחושות המתמקדות בביטויי פריצת גווני הכחול במרחבי החומר. בובת הפורצלן, רבת המוניטין- כפריט אספנות- אזכור לילדות מיופייפת. רמזים ויזואליים למחזוריות מעגל הקיום האינסופי, החגים כאלמנטים כחולים שמימיים. ומלוות דרכו של הצופה מלות שירתו של נתן זך בכתב-יד בכחול.

הרעיונות, תוכננו ועוצבו בהליכי הדגשת ערכם באמנות, וברמת מודעות גבוהה והיא מקור המחולל רגשות ליוצרים לאמנים ולצופים.
אוצרת התערוכה – אינה ארואטי

משתתפים: מאירה אונו, אירית אורפז, ענת בראל, אסתי ברק, ג'נט ג'ינו, מיכל גלאון, רונית זהר, גילה מילר לפידות, איריס וגבי מורג, חנה מילר, ריקי מנור, יעל נובק, ענבר פרים, חוה צ. קאופמן, נחמה קופרשטיין, נימה רוזנפלד, עמיאלה רונקן, עדנה רענן, לאה שבס, איילת זר שיינבאום, מיכל אדלר שלו, רות שרייבר

פרסי מפעל הפיס 2014

פרסי מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים ע"ש לנדאו נוסדו ע"י מפעל הפיס בשנת 2001, במטרה לקדם את תחומי האמנויות והמדעים בארץ.

הפרס מוענק מידי שנה לאמנים ולחוקרים שהגיעו להישגים בתחומם ושתרמו תרומה משמעותית לקידום התרבות והמדע בישראל בעת האחרונה. גובה הפרס עומד על 100,000 ₪ בכל קטגוריה.

לפרטים נוספים בקרו באתר הפרס (נפתח בחלון חדש)

פרס מפעל הפיס

סדנת ראקו (Raku)

סדנת ראקו  (Raku) – עישון למתקדמים: שמאי גיבש

8.5 – 15.5 – 19.5 – 23.5 – 26.5 – 30.5

בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית

סדנת ראקו