Monthly Archives: ינואר 2015

קול‪ ‬קורא:‪ ‬"‬קסמו‪ ‬של‪ ‬החומר‪ ‬הלבן‪"

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח
בשיתוף אגודת אמני קרמיקה בישראל

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח

By Chenspec (Own work) [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], via Wikimedia Commons

הפורצלן (חרסינה) נחשב מאז ומתמיד לחומר אצילי, עדין ושברירי. מקורו בסין במאה השמינית לספירה וסוד ייצורו נשמר בקפדנות על ידי הסינים. מרקו פולו היה האירופאי הראשון שהעלה על הכתב את התפעלותו מכלי הפורצלן הסינים "כה עדינים, עד כי קשה לדמיין". דוגמאות ראשונות של כלי פורצלן הגיעו לאירופה במאה ה-15, אולם רק במאה ה-16 עת נפתחו דרכי מסחר ימיות בין סין לאירופה, החל מסחר סדיר שכלל כלי פורצלן, לצד תה, משי, ציורים ועוד. האירופאים הוקסמו מהכלים ובמחצית הראשונה של המאה ה-17יובאו 3 מיליון כלים לאירופה דרך הולנד. הדרישה לפורצלן, הביאה את בעלי המלאכה האירופאים לחפש את סוד ייצור החומר האצילי, אך רק בתחילת המאה ה-18, החלו להופיע מפעלים לייצור פורצלן באירופה שכמו בסין סיפקו כלים אציליים לבני המלכות ולאצילים.

בארצות המערב החל הפורצלן לשמש כחומר ליצירה בסטודיו רק לפני כ-60 שנה. כיום הוא חומר נפוץ בין יוצרי הקרמיקה, בעיקר כיון שהתעשייה שמייצרת את החומר פורצלן, פיתחה חומרי פורצלן נוחים לעבודה המאפשרים יצירה מגוונת. ההשפעה ההדדית בין מזרח למערב ממשיכה להוות כר פורה ליצירה עד ימינו.

מוזיאון וילפריד, אשר בין אוספיו מהמזרח הרחוק כלי פורצלן רבים מסין מתכנן להציג תערוכת פורצלן שתוצג החל מיולי ועד אמצע אוקטובר 2015. אנו קוראים לאמנים ויוצרים להציע קריאה עכשווית לאיכויות הייחודיות של חומר זה, לצאת מהעולם המוכר של הכלים לפיסול קרמי, עבודות קיר ומייצבים מפורצלן. נושא העבודות פתוח לבחירת היוצרים ויכול להתייחס להקשר התרבותי או להיבטים נוספים שהעבודה בפורצלן מייצגת.

אנחנו מזמינים את היוצרים המעוניינים להשתתף בתערוכה לשלוח הצעה עד ה-15.2.2015

ההצעה צריכה לכלול:

  1. שם האמן, פרטי התקשרות – טלפון קווי ונייד, דואר אלקטרוני וכתובת.
  2. כתובת אתר (אם יש) וצילומי מספר עבודות קודמות.
  3. צילום או סקיצה של העבודה המוצעת, שם העבודה והרעיון שמאחוריה בקצרה, מידות בס"מ, טכניקה.
  4.  קורות חיים הכולל השכלה ותערוכות נבחרות- עד 200 מילים.
  5. נא לציין אם הנכם חברים באגודת אמני קרמיקה בישראל.

היצירות יתבססו על פורצלן כמדיום עיקרי ויכולות לשלב גם חומרים נוספים, העבודות יכולות להיות עבודות פיסול, תבליט, מיצב  ויכולות להיות תלויות על קיר, על הרצפה או מוצבות על גבי כן.

ההצעות יישלחו לכתובת : ‪
wilfrid@hazorea.org.il
עד ה – 15.2.2015

תנאי ההשתתפות בתערוכה

  • השלמת ביצוע העבודה עד אמצע מאי והבאתה לצילום בבית בנימיני או צילום מקצועי בסטודיו.
  • הבאת העבודה למוזיאון  וחזרה באחריות האמן.
  • המוזיאון יהיה אחראי לביטוח, הכנה ועיצוב התערוכה, עיצוב והדפסת הקטלוג וההזמנות ופרסום לתערוכה.
  • כל אמן יקבל עותק של קטלוג התערוכה.
  • המוזיאון יארגן פעילויות, הרצאות ואירועים בנושא במהלך התערוכה
  •   התערוכה תיפתח באמצע יולי 2015
  •   אוצרות המוזיאון יבחרו מתוך ההצעות בעבודות המתאימות ויעדכנו את האמנים  ב-28.2.2015

לשאלות ופרטים נוספים ניתן לפנות למוזיאון וילפריד: 04-9899566, או באימייל

"קרמיקה – מדיום לאמנות"

נאות הכיכר 2015

שמחים להודיע על קיום סדנת נאות הכיכר בפברואר 2015.
השנה אנו מארחים את האמן Erick Ifergan מצרפת.

אמנות וקהילה בנאות הכיכר

מועד הסדנה:

חמישי, שישי, שבת 26,27,28 בפברואר 2015

עלות:

1,450₪ כולל: לינה וארוחות בוקר, צהריים וערב.

הרשמה:

עד סוף ינואר במשרדי האגודה טל. 03-6874150 או במייל

כמו כול שנה, הנכם מתבקשים להזדרז, מספר המקומות מוגבל!
לסידורי הלינה נא ליצור קשר, לאחר הרשמה והתשלום במשרדי האגודה, עם אסתי ברק
בטלפון: 052-8991147

ערב אמנות בניחוח מרוקאי בסדנת הקרמיקה בנאות הכיכר

אגודת אמני קרמיקה בישראל בשיתוף המועצה האזורית תמר מארחים את תושבי הכיכר והאמנים המשתתפים בסדנת הקרמיקה בהנחייתו של האמן הצרפתי Erick Ifergan

אריק איפרגן

נאות הכיכר 2015 ‏Erick Ifergan

אמן מולטימדיה שהחל את דרכו כצלם ובמאי קולנוע, יליד מרוקו, בן למשפחה יהודית ממוצא ברברי, מתגורר בצרפת בעיר Vallauris. מוצאו היהודי-ברברי וההשראה שהוא שואב ממקורות כור מחצבתו, הביאו אותו במהלך השנים ליצירה בתחומי הציור והפיסול הקרמי. עבודותיו מוצגות בגלריות ומוזיאונים בצרפת.

הסדנה תעסוק בהשפעה של אמנים צרפתיים ידועים כמו: Picasso, Calder, Braque על מדיום הקרמיקה ושילובו בעולם האמנות העכשווי. בהנחייתו של Ifergan נעשה ניסיון לבדוק את גבולות החומר וליישם רעיונות אמנותיים על מדיום קרמי.

 נשמח להיפגש בנאות הכיכר !

וידאו מסדנת נאות הכיכר 2014

ענת נגב – זית, זייתון מיצב על קו התפר

פורסם בכתב עת 1280°c גליון 29, חורף 2014

זית, זייתון

פורטרט על תחתית צלחת מתגלה אט אט מבעד למסך של שמן זית.

עבודתו של מתן ישראלי ממוקמת על קו התפר, מתחת למפלס התחתון של שער שכם. אמנות רב חושית המנכיחה את המציאות הקיומית בירושלים.

ענת נגב

צילומים: מתן ישראלי

כשעשיתי את דרכי במורד השביל המוביל לשער שכם נזכרתי ששער זה נחשב ליפה ולמפואר שבשערי חומת ירושלים העות'מאנית. ובכל זאת, בצהרי יום הסתיו השמשי שקבענו להיפגש "מתחת לשער" יופיו לא היה ידוע. שער שכם הוא מקום מתעתע, רב קסם ורב תעלומה.

לשער מפלסים אחדים: מפלס הכניסה הרגיל, ההומה ברוכלים, עגלות, ילדים מתרוצצים וקונים נחפזים; המפלס העליון, שבו מדרגות העולות למגדל המוליך אל טיילת החומות, המקיפה את העיר העתיקה. והמפלס התחתון, מפלס כמעט סודי, שרק מעטים פוקדים אותו.

במקום זה בחר האמן מתן ישראלי למקם את עבודתו "זית, זייתון", שהיא חלק מהתערוכה עשוי מאבן שנעשתה במסגרת פרויקט "מנופים" בירושלים. מטרתו של פרויקט זה, המשותף לאמנים החיים ויוצרים בירושלים ולמוסדות התרבות בה, ליצור תערוכות ואירועי אמנות בהתאמה למגוון האוכלוסיות המתגוררת בעיר ולהביאן לפינותיה החבויות.

זית, זייתון

צילומים: מתן ישראלי

כשבא לסיור המוקדם באתר שהוקדש לתערוכה – מערה הנמצאת מתחת ליסודות שער שכם – חלף דרך הכוך החשוך, המפלס התחתון של השער, והחלל הסודי ושכוח האל שבה את לבו: "המקום היה לא מזמין ושכוח, לקוחות יחידים ישבו ושתו קפה או תה על יד שולחנות פלסטיק ישנים. המקום הרגיש כמו שטח אקס-טריטוריאלי, שטח הפקר". מיד ידע שכאן ירצה לעשות את העבודה שלו.

ישראלי פועל כחלק מקבוצת מוסללה, עמותה הפועלת במוסררה ומטרתה, ככתוב בטקסט המציג את מטרותיה, "לבחון את מציאות קוי התפר בירושלים בניסיון להוסיף, להתערב ולשנות – מתוך מודעות אל סביבה מורכבת, מקוטבת וכאוטית, שבה צלקות ההיסטוריה מעצבות את פני היומיום. בין פנתרים שחורים, קירות אבנים ופסטורליה של שכונת גנים האמנות והיצירה ברחובות קוראות ליצירת דיאלוג, הזמנה פתוחה למסע-מחקר חווייתי שונה ומשתנה".

זית, זייתון

אחת ממטרות הקבוצה לפעול באופן חברתי ואמנותי באזור "שטח ההפקר" – אזור שבשנים 19481967 היה מובלעת, ללא ריבונות מדינית, בין הגבול הירדני לגבול הישראלי. ב-1948, בשוך קרבות מלחמת העצמאות, נקבע הגבול בין ישראל לירדן כגבול זמני בשרטוט חפוז על גבי מפה בקנה מידה קטן. משהתברר כי מפה זו היא היחידה המקובלת על שני הצדדים, נהפכו אותם קווים לא מדויקים ששורטטו ברישול לגבול בינלאומי מחייב. זה הקו הידוע בשמו "הקו הירוק". הקווים הגסים חצו וביתרו שכונות, רחובות ואף בתים, והיו מקור מתמיד לוויכוחים ולסכסוכים בין ישראל לירדן. לאורך הקו בנו שני הצדדים עמדות וביצורים, מקצתם בבתי מגורים ובמוסדות ציבור עירוניים, ובשטח ההפקר הונחו מוקשים. השכונות שגבלו בקו הגבול, בכללן מוסררה, היו לשכונות ספר שהמגורים בהן נחשבו מסוכנים, ועל כן הן נהפכו לשכונות מצוקה שאוכלסו במעוטי אמצעים והתאפיינו בעוני ובהזנחה. גם כיום ישראלי רואה בשטח ההפקר No man's land ומציין שמטרתו של פרויקט מוסללה להפוך את השטח ל-All man's land.

זית, זייתון

בביקורו הראשון באתר ראה ישראלי במפלס התחתון של שער שכם בית קפה קטן וזנוח למראה, חאג' אליאס שמו. המקום, בהנהלת משפחת זרו מהר הזיתים, היה בעבר מוסד ותיק ומוכר במזרח ירושלים. אחד הבעלים, ד"ר איימן זרו, מספר לי שאת בית הקפה, הקרוי על שם אביו, ייסד האב בשנת 1951 ושנים רבות היה מקום מפגש פופולרי והומה לפועלים שבאו לעבוד בירושלים. בשנת 1967 עבר הקפה למשכנו מתחת לגשר. בהדרגה התחלפו יושבי בית הקפה בתיירים, והעסקים במקום היו טובים עד תחילת האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987. מאז ועד היום הלכה כמות המבקרים ופחתה, אך למרות הקשיים הקפידה המשפחה לשמר את הפעילות במקום. כל בני הדור השני במשפחה המכובדת והמשכילה הזאת עוסקים במקצועות חופשיים, ועל המקום הם שומרים בשל חשיבותו ההיסטורית ומשום שהוא נמצא בכניסה ל"עיר התחתית" של ירושלים, היא העיר הרומית.

זית, זייתון

זית, זייתון, קדרות: צבי ישראלי, ציור: מתן ישראלי 2014, חומר קרמי, קוטר כל צלחת: 20 סמ'

ישראלי רואה במיקומו של הקפה, מתחת לגשר, מקום סמלי: הגשר מסמל בעיניו את העולם הפורמלי, הכלכלי, המתנהל לפי אמות המידה המקובלות בחברה קפיטליסטית. מתחת לגשר נמצאים הקבצנים, חסרי הבית, ויחד עם העוני והדלות באה גם התבוננות מסוג אחר. ישראלי, שקודם לכן עסק גם במסעדנות ובעסקי אוכל, בחר כאמור במקום זה כזירה לפרויקט שלו, ובעבודה משותפת עם אביו, קדר חובב, ועם משפחת זרו ייצר קבוצה של צלחות אוכל שעליהן צייר את דיוקנאות בני המשפחה. העבודה עם משפחת זרו נמשכה חודשים אחדים, ובמהלכם נוצר קשר אישי מיוחד בינו ובין בני המשפחה.

סדרת הדיוקנאות מתארת שלושה דורות של בני המשפחה, גברים בלבד, ומרכיבה מסמך היסטורי עכשווי של משפחה ותיקה זו. הרעיון של הצלחות המצוירות עלה מיד בהשראת דברים שהסביר הארכאולוג ד"ר גיא שטיבל מאוניברסיטת תל אביב בסיור לאמנים שערך במסגרת ההכנות לתערוכה. בריאיון טלפוני שטיבל מספר גם לי על שער שכם, שהיה שער הכניסה לעיר הרומית, ומוסיף שהנוף נשאר דומה ביותר למה שהיה אז. גם חיי היומיום היו דומים למדי, וכהדגמה לכך הראה לאמנים בסיור כלים לשתיית יין. הכלים היווניים היו עשויים חרס, ועליהם היו איורים של דמויות מיתולוגיות; ואילו הכלים הרומיים היו עשויים מתכת, ועם שתיית היין היה נחשף על קרקעית הכוס פסלון תלת ממדי בדמותו של בעל הבית. שטיבל מציין כי בתקופה הרומית נתפס מעמדו החברתי של האדם דרך חפציו, וכי מכלי השתייה שנמצאו אפשר ללמוד על התרבות כולה.

מתן ישראלי אימץ רעיון זה, וגם באמצעות כליו שלו, כמו הכלים הקדומים, אנחנו לומדים על התרבות, על משפחת בעלי בית הקפה ומשתתפים בטקס הגילוי האטי המתרחש דרך פעולת האכילה. הוא בחר בכלים עשויים חומר משום שחומר קרמי הוא אדמה – חומר טבעי המשתלב בסביבה ומשדר נוכחות מקומית ושורשית.

אני שואלת את ישראלי על עיסוקו באוכל כמדיה אמנותית. כבר בעבודת הגמר שלו בבצלאל התייחס לאוכל כשיצר מסעדה על גג הבניין וכלים שעליהם הדפיס דימויים שונים. מאוחר יותר יצר עבודה ברחוב הע"ח במוסררה שדימתה בית של משפחה פלסטינית, וגם שם היו כלי האוכל מוטיב מרכזי. לדבריו, כלי האוכל מסמלים אירוח ומפגש, ובעיסוקו בחיבור בין המציאות הישראלית לפלסטינית, בין שכונת המצוקה שהוא פועל ממנה לשאר העיר, האירוח והמפגש הם הגשר: "אוכל עוזר לעכל מחשבות קשות", הוא אומר, "מעביר את המחשבות מהשכל לבטן, עוזר להפנים, נותן פסק זמן להבין. בעצם העובדה שאתה מכניס פיזית את הדבר פנימה אליך, לבטן, אתה מפנים אותו". כשישראלי אומר "הדבר", הוא מתכוון למחשבה, שלעתים היא קשה ולא נעימה, העטופה ומגולמת באוכל.

זית, זייתון

אנחנו יושבים בבית הקפה על שרפרפים נמוכים מסביב לשולחנות פלסטיק צנועים. אחדים מהרהיטים הם אבני הבניין העצומות שנמצאו במקום, הוזזו וסודרו כך שישמשו כשולחנות וככיסאות ועליהם נפרש בד ארוג מקומי. האווירה מזכירה לי את העיר העתיקה של 1967, הזכורה לי מילדותי, ולא בכדי.

על הקיר תלוי תפריט, צילום אווירי של העיר העתיקה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. שטח ההפקר עדיין ריק לגמרי. ישראלי מצא את התצלום זרוק בירכתי בית הקפה וחש רצון עז להכליל אותו בעבודה. על התצלום שרטט את שושלת משפחת זרו: האב חאג' אליאס, הבנים עבאס, איימן ונעים ובניהם. הסועד בוחר לו שם מתוך השושלת: זו הצלחת שיקבל, ועם חשיפת שמן הזית המכוסה זעתר יתגלה דיוקן מצויר – הפנים שמאחורי השם שבחר מהתפריט. כל רכיבי המנה שהרכיב מקומיים: שמן זית המיוצר בעיר העתיקה, טרי ומריר מהמסיק האחרון, בייגלה ממאפיית מוסררה וזעתר מג'נין.

בית הקפה יפעל במתכונת זו עד ינואר 2015. ישראלי גם מתכנן לקיים במקום פעילויות לתרמילאים ולמטיילים המחפשים מקום למפגש עם המציאות המקומית, מקום למוזיקה, לשיעורים ולסדנאות. בהתפתחות זו הוא רואה חלק מתהליך ארוך שבו האמנות יכולה להשפיע על החברה. שאיפתו שבעתיד המקום יחזיק את עצמו, כך שלאחר פעולת ההתנעה הראשונית, בעקבות היצירה האמנותית המתקיימת בו, ימשיך לפעול בכוחות עצמו.

 

ענת נגב היא מעצבת ומנהלת חברה משלה, בוגרת HIT בעיצוב תעשייתי והמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל

לחצו להגדלה

ענת נגב - זית, זייתון מיצב על קו התפר עמ' 28-29

ענת נגב – זית, זייתון מיצב על קו התפר עמ' 28-29

ענת נגב - זית, זייתון מיצב על קו התפר עמ' 30-31

ענת נגב – זית, זייתון מיצב על קו התפר עמ' 30-31

סיכום סימפוזיון תל חי 2014

הסימפוזיון השנתי של אגודת אמני הקרמיקה והמכון לאומנויות בתל-חי, התקיים השנה בפעם ה- 18 ואירח 5 אמנים ביניהם 2 אורחים מחו"ל:

  • באדיבות קרן אאידה מארה"ב: האמן Sergei Isupov
  • באדיבות קרן רות קורמן מאנגליה: האמנית Tessa Wolfe Murray
  • האמנית הישראלית: רינה פלג
  • האמנים : אורן ארבל ומנל מורקוס

אנו מודים למשתתפים, לתורמים, למארגנים לעוזרים וכול אלה שתרמו להצלחתו.

Sergei Isupov – קליפ מהרצאה בבית בנימיני

תל חי 2014 – גלרית תמונות

Tessa Wolfe Murray – קליפ מהדגמת שריפת נסורת בבית בנימיני

קיבלנו 2 מכתבים מהאמנים האורחים ואנו שמחים לחלוק את תכנם עמכם:

Tessa Wolfe Murray

Dear Esti

What can I say? A massive Thank You for making my stay in Israel so wonderful!

I know it was your job to look after me during my stay, but you did so much more, sharing the history, culture and politics of your country, introducing me to lovely people, being a brilliant driver, taking me to special places to eat… and just being such good company!

I am glad I have seen Israel whilst on a working trip rather than a holiday. Meeting so many different people both in Tel Aviv – Jaffa and Tel Hai and being able to share a love of ceramics with them has been so special. I loved my peaceful day in Jaffa with Joella, and am glad we managed to visit Shamai’s studio, I think his work and experiments with fire are so interesting.

I found the Bet Benjamini Centre an oasis of creative tranquility and what lovely people, Marcelle and Sipi to have working with you!

I really feel so lucky to have been given this opportunity, Israel has really come to life for me through this trip and I don't think it will ever go a

With love and best wishes for the New Year

Tessa

Sergei Isupov

This past December, AIDA brought esteemed ceramic artist Sergei Isupov to Israel to lecture and perform demonstrations at Tel Hai College, Benyamini Ceramic Center in Tel Aviv and Bezalel Academy of Arts & Design in Jerusalem. Please enjoy this letter we just received from Sergei describing his experience in Israel

Dear AIDA Trustees

Thank you for the opportunity to see Israel with my own eyes not from TV or Radio. It was amazing to see what people have done in this country surrounded by desert, surrounded by challenges and of course, with the ongoing war going on around them. They have built such an impressive country. I kept feeling Déjà vu, so many people reminded me of the people I knew growing up in Kiev. Many that I now know are Jewish for Israel when I was young. I really wasn't aware of them being Jewish, they were friends and people I knew casually. In Israel, I kept feeling like I was meeting them and their descendants, it was all so familiar

With Aviva as my hostess, I enjoyed meeting so many wonderful people and sharing meals and good conversations. I always knew I would get a good breakfast, good lunch and good dinner. They were such generous people, mostly artists, students and their relatives

Each person has a story to tell. Each person came from a difficult time or place. I liked how they tell these stories and for me they are inspiring and possibly subject for my future narratives. Whether they were Polish or Russian background, their stories were similar, overcoming adversity, and about how they came to be in Israel

They took me to so many wonderful places. I was particularly moved by the scale and history of Jerusalem and it made me want to read more about it. Last week, I already went to the Library and got out a book on tape – Jerusalem: The Biography by Simon Sebag Montefiore, I'd read it before but now having been there, I want to read it again. I listen while I work in my studio

I enjoyed my lectures, in Tel Aviv, at the new arts center for ceramics, the room was filled with independent artists and the exhibition gave me a chance to talk to the artists and see their work in person. And what a wonderful story about how it came to be, with the generosity of the couple who donated the funds and the work that the director has done to build it. In Jerusalem at the University, it was mostly students with lots of good questions and they gave me a tour of their facility. Really nice view, city on one side, desert on the other

At the symposium, I didn't know ahead of time what I wanted to make but I knew that other artists had been very productive so I went ahead and worked hard and fast to make three pieces. I usually work much slower but I wanted to give my all and knew the work I left behind would be important to artists in the future so I wanted to make sure it was good. I was inspired by this program and the history of those who came before me

The program was very well organized and every need of mine was met. Aviva does an amazing job of sharing the country, behind the scenes stories and introductions to artists. She is so generous with her time and you feel so secure with her behind your back. And, with her, I knew, I would be well fed. The food was great, so fresh, fruit, juice, vegetables and so much of it!

Right now I have a place on my world map that I've lost a fog, it is a vivid impression, I will always have a clear impression of Israel from personal experience. I'm not sure what it will bring to my work in the future but with so much history and stories that come from that part of the world, I will draw upon a clearer picture of the landscape and the people. In my work, I am always using what I learn from experiences to portray common, universal human relationships – I think this is what AIDA provided, an experience to know the real Israel through travel and direct artist to artist experiences

Thank you for this opportunity – and I look forward to sharing it with other artists and you and your other supporters the next time we see each other

Sergei Isupov
12-25-2014

טוטם – קול קורא

קול קורא

 

הזמנה להשתתפות בתערוכה , בחודש אפריל 2015

בין התאריכים 12.4.15-30.4.15

הגלריה העירונית הרצליה

חלקים מושחלים על מוט ברזל בקוטר של 2 סמ וגובה  2  מטרים.צילומים מצורפים להסבר  הטכני.

תשכחו מהטוטמים האנדיאנים המסורתיים . ולכו  למקומות אחרים עד מופשטים..

הרשמה עד ה  20 לינואר 2015 בגלריה העירונית הרצליה. 099589986

אוצרת רחל כדמור